הצורה והמבנה קשורים בתפקוד ובמהות

מאת:
שולמית ניסימוב,
מטפלת רב תחומית.

ברצוני להזמינכם למסע מחשבתי קצר בנושא – הקשר בין האדם למבנהו בכלל ולצורת כפות רגליו בפרט.
ובכן- ניתן לומר כי גופים רבים לו לאדם.

נוהגים לומר כי אנו בעלי גוף, נפש ורוח. מובן הוא כי אנשים שונים בעלי גישות שונות, מגדירים מושגים אלו באופנים שונים. מה נכלול במושג “גוף”? מה נכלול במושג “נפש”? מה נכלול במושג “רוח”? כל משקיף והשקפה יחדדו את הגדרותיהם בדרכם.
הבה ננסה להניח כי הגוף, הנפש והרוח הם שלושה גופים.

גוף החומר – הגוף הפיזי. גוף הנפש – הגוף הרגשי. גוף הרוח – הגוף האמורפי, הגוף שאינו נראה.
אם נסכים לראות זאת כגופים, אז יש מקום לשאלה: גופים של מי? או: גופים של מה?
מן הסתם התשובה תהיה: הגופים של האדם. אם כך, מי הוא האדם שיש לו גופים אלו? מדוע האדם זקוק לגופים שכאלו? מדוע האדם זקוק לגוף הפיזי? רק כדי לאכול, לישון ולעשות צרכים? הייתכן? אולי?!

רפלקסולוגיה: גוף הנפש

מדוע האדם צריך גוף של נפש? רק כדי להרגיש טוב או רע? ספוק או חוסר סיפוק? בלבול או בהירות וכד’? אולי?! מדוע לאדם גוף של רוח? מה הצורך ברוח (spirit)? כדי לבנות מונומנטים או לשרוד או לבנות תרבויות? להביע עוצמה? מי יודע?
מדוע אנו צריכים גופים אלו ואחרים?

איני טוענת כי ישנה באמתחתי תשובה ודאית כלשהי ואני מניחה כי ניתן לסתור כל הנחה שהיא. בכל זאת, שאלות אלו מחדדות נקודות חשובות, שעניינם חיפוש ותהייה לגבי כל מה שקשור לאדם, לסיבות קיומו, לדרך בה הוא מתקיים ובנוי ועוד נושאים שכאלו. בעיקר – מה הקשר בין נושאים אלו לכפות הרגליים?
ובכל זאת:
ידוע זה מכבר, כי צורתו ומבנהו של אורגניזם כלשהו, קשור באופן הדוק לתפקידו ולייעודו.
למשל, חלק שנועד להכיל נפח של נוזל, יהיה חלול, או חלק שנועד לשאת משקל רב, יהיה חזק. כגון עצם וכך הלאה…

כלומר – הצורה והמבנה קשורים בתפקוד.
אנסה לומר זאת גם כך:
התפקידים שהטבע מייעד לאורגניזם כזה או אחר, יוצרים ומשפיעים על צורתו ופעולותיו של האורגניזם.

רפלקסולוגיה: מבנה גוף האדם

כעת, אם נחשוב על גוף האדם, נוכל לראות, למשל, כיצד העין בנויה. מבנה זה שייך לפעולת ראיה ורק לראיה. נוכל להתבונן במבנה האוזן ולקשור מבנה זה אך ורק לשמיעה. מבנה שכזה אינו ישרת ראייה או לעיסה וכו’. כל מבנה והתפקיד שלו. אפשר להוסיף ולומר כי שינוי במבנה יבצע את ייעודו באופן שונה. כלומר אם העין חסרה בחלק מסוים (רקמה, חומר…) היא תראה את שעומד בפניה, באופן אחר מעין שאינה חסרה את אותו החלק וכך הלאה…

הבה נתבונן במבנה כפות הרגליים.
ראשית נשאל את עצמנו, מהו תפקידם?
למשל, עמידה תוך כדי נשיאת המשקל של הגופים.
למשל, הנעה של הגופים במרחב (קדימה, אחורה וכד’) .
למשל, לפזר את המשקל של הגופים באופן כזה שהתנועה לא תוגבל. (שימו לב כי הקיבה או הלב או כל איבר אחר, אינם יכולים לעשות זאת כי הם אינם בנויים לכך).
רק הרגליים וכפות הרגליים בנויים לכך. מתוך כך אפשר לומר, כי אם מסיבה כלשהי מבנה כפות הרגליים נפגע, או מלכתחילה נולד בנוי אחרת, או שינה צורתו לאורך החיים, נוכל להניח כי נשיאת הגופים תעשה באופן אחר ושונה. נראה זאת ביציבת הגוף. בהליכה. בתנוחת כף הרגל בזמן שכיבה וכד’.
כפי שכבר צוין, יש קשר בין המבנה וצורתו לבין הפעולה…
ובכן, על מה קשר זה עשוי להעיד?
במבט בכפות הרגליים, ניתן לראות כי הן מורכבות מ:
השוק, המעביר את המשקל אל העקב.
העקב כמעביר את המשקל לכוון האדמה והאצבעות.
האצבעות, שהן מעין שלוחות לפיזור המשקל הבא מלמעלה.
(ישנן עוד רקמות כגון השרירים, הרצועות וכו’).
הבא נתייחס לעקב כדוגמא:
מה תפקידו של העקב?
אפשר לומר, תווך ונשיאה של המשקלים מלמעלה למטה. חלק מהמשקל יועבר לכוון האדמה וחלק יועבר לכוון האצבעות.
כלומר: מבנהו של העקב מיועד לנשיאה והעברה של משקל הגופים מן הגוף הפיזי אל המרחב.
אם כך מה נאמר על עקב צר ביותר במבנהו המולד? אולי הוא אינו מיועד לנשיאת משקל גדול? אולי הוא נועד לשאת ולפזר את משקל הגופים באופן אחר מעקב רחב? וודאי יש הבדל בין יכולת המבנה הצר ליכולת המבנה הרחב, מבחינת נשיאת המשקל…
שוב אזכיר כי יש קשר בין המבנה לתפקוד…
הבה נתבונן לדוגמא, בפריסת האצבעות.
יתכן כי בעלת האצבעות הפרוסות רחב, על פני הקרקע, הואהיא נושאים את משקלם באופן זהה לזהלזו בעלת האצבעות הפרוסות באופן צר וצפוף על פני הקרקע? לפי התפיסה המובאת כאן, כנראה שלא.
יתכן כי יכולת העברת המשקל של בעלת האצבעות הפרושות במרחב, גדולה מזו של בעלת האצבעות הצפופות ודחוסות במרחב? כנראה שכן.
מה פירוש פיזור המשקל והעברת המשקל? איזה פרשנות יכולים אנו לתת? אולי חלוקת הנטל (פיזי ומנטאלי)? אולי האצלת סמכויות (עובד ומעביד, קשרים אחרים…)? אולי יכולת נשיאתאי נשיאת האחריות? בהחלט חומר למחשבה.

רפלקסולוגיה והיחס להליכה

ניתן להבחין בשלוש צורות הליכה אופייניות נפוצות. האחת – רגליים הפונות קדימה. השנייה – רגליים הפונות לצדדים, החוצה. השלישית- רגליים הפונות פנימה.
הבה נסתכל בהליכה בה שתי כפות הרגליים פונות, האחת לימין והשנייה לשמאל. הליכה זו ללא ספק מובילה את האדם קדימה כשהוא בוחר לעשות כך. אבל איך קדימה? ישר למטרה? האם אדם זה פונה ימינה ושמאלה לסירוגין עד שמגיע למטרתו? האם עליו לבחון את האפשרויות ולהתלבט עד הגעתו למטרה? נסו ללכת עם רגליים הפונות לצדדים, לעבר מטרה (פיזית) כלשהי.ראו מה קורה. כמה זמן לוקח לכם להגיע למטרה כלשהי כשכפות רגליכם מופנות, כל אחת לצד אחר? בכמה זמן תגיעו אל מטרתכם כשכפות רגליכם עוקבות ישר וקדימה? כמה זמן לוקח לכם להגיע כשכפות רגליכם מופנות כלפי פנים? הרגישו מה קורה לכל הגוף בכל צורת הליכה.
כיצד כל הגוף תומך את תנוחת כפות הרגליים. מהי תנוחת עמוד השדרה בכל צורת הליכה? האם אתם מוצאים את עצמכם מזוהים עם אחת מצורות ההליכה?
איזו משמעות ניתן לאפשרויות אלו?

ובכן, נהוג לפרש את הנטייה של כפות רגלים, הפונות החוצה בזמן הליכה, כנטייה להתלבט. לבחון אפשרויות, ככל שניתן, בדרך אל המטרה. עם פיזור אנרגיה גדול יחסית, בדרך אל המטרה.
לעומת זאת נהוג לפרש את הנטייה של כפות הפונות ישר וקדימה, כנטייה לצעוד ישר לעבר המטרה. כמעט ללא לבטים והיסוסים. עם ריכוז גדול של אנרגיה לעבר המטרה.
את הנטייה של כפות רגליים הפונות פנימה, נהוג לפרש כנטייה להתנהלות מופנמת, מסוגרת ועם ריכוז גדול של אנרגיה סמויה מן העין של הזולת. הישגיו של זה עשויים להיות גדולים, אך לא ניתן לראות את ההשקעה שאדם זה משקיע.

אלו דוגמאות בלבד, לדרך בה ניתן להתבונן בכפות הרגליים וללמוד מהן על האדם הנושא אותם.
כל אדם ומבנהו וכל אדם והליכותיו.

נוכל כך להתבונן עוד ועוד על כל חלק בגוף ולנסות לבחון
א: את צורתו ומבנהו. ב: את תפקידו וייעודו.
ג: לקשור את המבנה ליעוד

המסע המחשבתי הזה, מאפשר להניח הנחות, שיש בכוחן לשפוך אור על התנהגויות מסוימות. על המבנים הטבעיים לנו. כל אדם והמבנים המשרתים אותו ואת הישות שהוא מבטא.
לעולם לא נוכל לגלגל ריבוע ולעולם לא נוכל להניח ביציבות גלגל במדרון. לא נוכל לשנות את מהות המבנים ואת החוקיות בה הם פועלים. לא נכון לזרז או לעכב תהליכים שאינם טבעיים לנו או לאחר (לילדינו או למטופלינו וכו’).

אם “נצליח” פירוש הדבר כי נכשלנו.
נכשלנו בקבלה, בהכלה, בהקשבה, בחינוך, בביטוי המהות הטבעית, בחיבוק של כל המאפיינים היוצרים “אחד” גדול, עשיר ומגוון.
קשר זה בין המבנה והצורה למהות ולתפקוד, אינו ניתן להפרדה. ראוי לכבדו, ללמוד אותו ולהתעשר מחוכמתו הנשגבת מבינתנו.