כף הרגל
אנחנו מתהלכים בעולם, כפות רגלינו נושאות אותנו לכל מקום שנחפוץ. לכאורה יש לנו זכות בחירה ללכת למקומות שטובים לנו, שמשמחים את ליבנו… החלום שלנו, אך לפעמים עם הזמן אנחנו שוכחים והולכים שוב ושוב בדרך שנחרצה, דרך שגרתית, ללא התלהבות.
כפות רגלינו משקפות את מי שאנחנו – בריאותית, רגשית. זה מה שנקרא גופנפש. על כך מתבססת הרפלקסולוגיה, שלכל איבר בגוף יש חלק בכף הרגל שהוא מייצג וכך דרכה ניתן לטפל בכל הגוף. רפלקס, מהמילה רפלקציה – שיקוף, ולוגיה- תורה:
תורת ההשתקפויות.
ארבעת היסודות בראי רפלקסולוגיה
כף הרגל מתחלקת לארבעה אזורים עיקריים: העקב, הקשת, הכריות והאצבעות שלכל אחד מהם יסוד ואזור עיקרי בגופנו.
- יסוד האדמה
עקב כף הרגל מייצגת את יסוד האדמה, מעוז הביטחון והשורשיות ומקביל לאגן ולרגליים
- יסוד המים
קשת כף הרגל מייצגת את יסוד המים ומקבילה לאיברים הפנימיים שלנו, לרגש ולתחושת בטן בגוף.
- יסוד האש
כריות כף הרגל מייצגות בנו את יסוד האש, מקבילות בגוף ללב, ריאות, שכמות וידיים, והיכולת לאהוב ולהאהב, לתת ולקבל.
- יסוד האוויר
אצבעות כף הרגל מייצגות את יסוד האוויר, המקבילות לראש, צוואר וחושים, לחשיבה, ליצירתיות ולאינטואיציה.
אלו הם חיינו וכפות רגלינו ואנו עושים את המיטב שאנו יודעים באותו זמן, אך ברקע נשמעת מנגינה חרישית, קול פעמונים, תהודה של קול פנימי. נקרא לו "פיית החלומות", שמזכירה לנו מה באמת חשוב לנו בחיים.
החלום יכול להיות לטייל סביב העולם עם יאכטה, לגדל תוכי מדבר, או לבשל מזון תאילנדי למאה איש, ולפעמים זה דווקא החלום שלנו מילדות לנגן בפסנתר.
סיפור מקרה
הוא מתמיד להגיע וגם אם זה בוקר, יש בו עייפות. הוא איש קריירה אחד מיני רבים. אני מכירה את כפות רגליו, העייפות כמוהו.
איש נהדר, גם אתם מכירים אותו, הוא השכן שלכם ואולי הבן דוד ההוא שתמיד מאיר פנים. איש משפחה מסור, ויש לו קריירה שמכבדת את בעליה. יוצא לעבודה מוקדם וחוזר בערב. יחד עם הכל מצטרפים לחבילה העומס, הלחץ, העייפות המצטברת. שנים זה מצליח לו, לדחוס הכל בעשרים וארבע שעות, ואז הגוף מתחיל לאותת כי כבר יש שחיקת משאבים.
שאלתי אותו "מה החלום שלך?"
הבחור כבר התרווח על המיטה, שמח שסופסוף הגיע הזמן שהוא בשבילו. הטיפול זה המקום שלו לנוח ולהירגע ועל הדרך הוא מספר לי על אירועי השבוע, שמחות קטנות בבית, עם הילדים ולעיתים מוכן לחלוק את מה כואב לו. בזמן האחרון חלק איתי גם את העומס שהוא חי איתו, האחריות בעבודה.
ובקשר לחלום, הוא לא ידע לענות לי.
אמרתי לו שהחלום הוא כמו פיה קטנה שעפה סביבנו ומזכירה לנו משהו שאנחנו אוהבים, משהו שחי בתוכנו, שהוא הכי אנחנו. מכיוון שהיא פיה, קולה עדין, קול פעמונים ואם אנחנו עמוסים קשה לשמוע אותה.
היא מפצירה בנו, לפעמים נדמה שהיא בוכה שנקשיב לעצמנו. אחרי זמן ממושך היא תתעייף ותעלם ובמקומה יופיע זבוב. הזבוב גם הוא בעל כנפיים, והוא זמזמן וטרדן ומעצבן כמו הדאגות שלנו שנראות סופר אמיתיות. על כל חלום שאיננו מגשימים נולדת דאגה המרחפת סביבנו.
הבחור הביט בי מופתע, הבנה פתאומית נראתה בעיניו.
אחזתי בעקביו במטרה לייצב ולקרקע. העקב היה זקוק לעיגון. הנעתי את מפרקי כל כף הרגל, והתחלתי לעסות אותה בתנועות רכות ואז יותר לעומק.
בקשת כף הרגל, היו גלים גלים, סוג של הצפה רגשית וחריצים. הכריות, היו חלקות להפתיע, והאצבעות האוויריות, היו מקומטות, עייפות. כף הרגל שיקפה עוצמה שנחלשה.
המשכתי בטיפול ובעיני רוחי ראיתי אותו כילד רץ למרחקים בשדה ירוק, צוחק ושמח. הרגשתי את שמחתו ואת האור שזרח מלמעלה ותחושת החופש המופלאה.
עברתי על המערכות בגוף, במטרה לרכך ולהניע, לפנות עודף נוזלים או רעלנים, אם ישנם. ואז בצורה אינטואיטיבית, התעכבתי על הלב שביקש את תשומת ליבי, ותוך כדי נשלחה אליו אנרגיה מרפאת ומאזנת לכל הגוף.
כשהתעורר בתום שעת הטיפול הוא לא דיבר דברים מעשיים כדרכו.
"העניין עם החלום- זה מעניין" אמר, "יש בזה משהו". הוא סיפר על טיול מעורר השראה שעשה עם שני בניו בחו"ל, ועל כמיהה עמוקה לקירבה, לזמן איכות עם היקרים לו בתוך זרם המחויבות הסואן של חייו.
הוא תהה בקול רם איך עושים את זה.
לאחר זמן מה הסכמנו ביחד שיש לקבוע ביומן מראש את הפגישות החשובות האלו, למשל עם רעייתו, אם ילדיו, לזמן של יחד רק לעצמם. פגישה על מנת לצאת להצגה טובה או למסעדה. במבוכה קלה סיפר לי שמאז שהם הורים לא יצאו לחופשה רק שניהם.
הפגישות האלו חשובות. שהרי תמיד יש עוד פרויקט, ישיבה או נסיעה לעבודה, והחלום, שיכול להיות ענקי או אחוז קטן מחיינו, והגודל לא קובע, הוא אשר נותן כוח וטעם לכל השאר.
לפני שנפרד אמר לי "אני אוהב רפלקסולוגיה, זה גם נעים ומרגיע ומפה אני יוצא רענן, כמו אחרי מנוחה טובה" הוא חייך "ועכשיו יש לי משימה, לקבוע פגישה עם אשתי".
כותבת המאמר: לימור לב, מטפלת ברפלקסולוגיה בקליניקה הקהילתית במכללת כרכור 054-3203877
