מאת:
צופית אורן
קורס כתיבה טיפולית מכללת כרכור
כתיבה טיפולית היא לא רק 'פואטיקה קטנה' , אלא חופש גדול, לזמנים בהם תרצה לשמוע בקול הדף הריק , בין מילים תומכות שלא תמהרנה לשום מקום , וגם אלו שחסר בהן משהו ונמצאות במחברת המילים הקשות ו'בשביל שאינו נבחר' …
אלו , שעינך קולטות מתוך גזרי העיתונים ואתה מאגד אותן לקטע ואפילו יש לך הזדמנות לקרוא לו בשם ….
בכתיבה , ישנם ימים בהם אני מרגישה כאותה נסיכה , היוצאת לשחק בכדור הזהב שלה, אשר מתגלגל ונופל לבאר. כך גם אני מתגלגלת עם כתיבתי לתוך גלגול האושר .
כתיבה טיפולית, כתיבה שהיא בית
אך לצידו ישנם ימים בכתיבתי, בהם אני ב'ארץ יצורי הפרא' . מרגישה בהיותי פראית בנשמה , כי רק שם מבינים אותי , שם צוחקים איתי , שם רוקדים איתי .
ולאחר כמה משפטים, לבסוף מגיעה ההכרה שבכל זאת בתוכי ,איני יצור פרא ומעבר לאופק ובארצם , לא מחכה שום דבר בעצם ומבינה כי מקומי כאן .
זה הבית. אני כותבת. הגעתי עם הנהר שסחף אותי . חיי כאן .
ככל שהכתיבה סוחפת אותי, אני מבינה כי החיים מחייכים וזורמים , זורמים ומחייכים , גם אם קשה, הכל אפשרי אם רק ננסה .
בתוך 'קורות החיים' של חיי עליהם אני כותבת, אני מגלה , כי אני נחוצה להשמיע את עצמי / אני נחוצה לעצמי . זו אני ואל לי לכסות זאת . אכסה רק בבגדים / הנפש מסתדרת גם כשהיא ערומה .
גיליתי בכתיבה כי בחיי ישנן המון 'גחליליות' , שהצלחתי ללקט מיער עברי ובתוך מסע השורשים שבי ,אני כותבת על אנשים, שרק לאחר הכרות ממשית , יורדים מהם עוד ועוד עלים ונשאר רק עמוד התווך .
אלו האנשים הנמצאים בתוך נקודות הסיפור האוטוביוגרפי שלי , בו אני , צופית , הכוכבת הראשית בכל הצגות בית הספר . זיכרון קטן בתוך אבני הדרך של חיי.
כתיבה טיפולית, לגלות את עצמך
בכתיבה את מגלה , דברים שאמנם ידעת , מתוקף היותך אישה , אך מקבלת חותמת , שאת יודעת לסמוך על תחושות הבטן שלך .
את כותבת כי ב'תוך כל אישה' ישנם מחולות וריקודים וצלילים וקולות ומחשבות ואנחות/ ואין לי הנחות . אבל גם כמה רגעים של שקט הומה / גם שקט יכול להיות הומה .
ובימים שלאחר שירים רבים , אני גם 'יפהפייה נרדמת' ואולי רק נרדמת ? למדתי לישון פחות חזק.
להיות ערה ולכתוב . לעיתים לא יודעת 'במה להתחיל' … אז אולי תעזורנה 16 מילים בודדות על גזרי דפים חתוכים ?
אך בכל זאת צלחתי וכתבתי על היותי :'לוליינית על חבל /המנסה לאזן את כבדות הריצודים המאשימים /מול ריצודי הדגל שלי / שמונף ואומר הכל כשורה .
החלון כה שקוף / אולי הוא לא היה קיים שם קודם ? '
ואם בכל זאת לא הצלחתי להתחיל ,הצלחתי בכמה מילים ליצור בריאה ולא ברע …
ו'אמרתי לעצמי' (מרים ברוך ) , "שאני אוספת ניצוצות להדר את עולמי "
הגשם מנקה ומעלים שאריות לא רצויות . והכל כשורה בעולמי . כך כתבתי . כך אמרתי לעצמי .
ובכתיבה שטיפלה בי, הצלחתי להפיק סליחה . למדתי שהיא מתנה . שהכעס נגמר ואין צורך להשיבו ומחר יום חדש .
למדתי בכתיבה כי למרות ש"אין " , אני מנסה לסגור את זה וזה נפתח אותי וזה ..
'כן . חללים , חללים , נפקעים בי בורות אבל אני אביא קצת אדמה ומים , היסגרו ?
אביא את מכונת התפירה שלי ואתפור אותם . היסגרו ?'
אך אני כותבת שאני באה מהיש בתוכי . לא מהאין .
'ואני יראה לזה/אני אתן לזה/ אוי ואבוי לזה/ זהו . הלך הזה… !'
ויש אמנם רווח, בין מה שציפיתי לבין מה שמתקיים. אבל מה שניתן, אודה לו . הוא מתנה .
וכותבת גם על אהבה . מבינה כי היא חשובה .
רק בכתיבה אני נותנת את העוצמה עם החותמת לכתוב:
'יד ביד נצעד לריקוד סוער /נתפס אחד בשני , אבלי בלי להיאחז '.
כי לעיתים את כותבת רק על עצמך . יש את עצמך .
ואת כותבת שאת' צפה ועולה לתוך חללים של אוויר נעים ועוצמה'.
בכתיבה , אפילו השמים מקבלים גוון ורוד /מגלה כי ברחובות יש רכות עוד ועוד .
וכשאת לוקחת את העט לתוך 'מגרת הרגשות' , מבינה כי:
' בחיים לא יכול להיות תמיד נוח /בין השמים לעננים זולגות דמעות /הרבה מהן צברתי / חשבתי שאני מבזבזת כמו מים שאינם זורמים למקומות הנכונים . '
וכשסוגרת עיניים ועולה בי הפחד , אני כותבת שהוא איננו אמיתי בעולם .
הפחד הוא יצור אגדי עם עין אחת .אני אסתכל ללא חשש. אני חזקה יותר, כי לי יש שתי עיניים…
כך תמיד אזכור כי מבין המילים הכתובות , אפשר להתבונן , לעצור ולהבין כי בין הרמז לאור , אוכל להיפרד מכל מה שאינו נחוץ .
ובפסקה האחרונה במחברת הרפלקציה של קורס ביבליותרפיה וכתיבה טיפולית , כתבתי, כי הצלחתי להביס את היצור האגדי שלי, שחי בארץ יצורי הפרא ….
בקורס כתיבה יצירתית טיפולית נצא למסע בשבילי הכתיבה, מסע של אותיות ומילים.
התחום של כתיבה טיפולית וסדנאות כתיבה גדל מאוד בשנים האחרונות – הכתיבה היצירתית משחררת, יוצרת חוויית גילוי והתנסות, היא מרגשת ומשקפת.